אני מפחד שלא אהב את החתלתול שלי כשהוא יגדל ויהיה חתול
הזמן טס עם חתולים. כל מי שהכניס אי פעם חתלתול לביתו יודע שלא עבר זמן רב עד שכדור הפרווה המחושב הזה יגדל ונכנס לקתדרון מלא.
עכשיו אם המדע היה יכול להמציא חתלתול פרמה שגם לא צריך לעשות קקי ופיפי אז היינו באמת בארץ המובטחת - אבל בעולם האמיתי חתלתולים הופכים לחתולים. ולעתים קרובות למדי חתולים שמחים לנמנם במהלך היום במקום לרדוף אחרי כדורי נייר אינסופיים בשם המשחק; חתולים מסתפקים בהשארתם לנפשם (כל עוד בני האדם שלהם מאכילים אותם בקביעות לא נכונה) במקום לדרוש תשומת לב אנושית כמו חתלתול רמנטי.
אז האם זה באמת מפתיע שאחרי שאימצת את החתלתול שלך אתה עלול למצוא את עצמך מוכה עם קצת גוון של רגשות אשם כשאתה תוהה אם אתה עדיין תעבור על החתול שלך די הרבה ברגע שהיא תתבגר?
ברור שלא. אבל אל תדאגו או תרגישו אשמים - זו גם תחושה טבעית וגם משהו שעובר בקרוב.
אמנם לוקח דקה להתרגל לגחמות, לדרישות ולדרישות המשתנות של חתול לעומת חתלתול, אך עד מהרה תגלה שיש מגוון חדש לגמרי של תכונות ותכונות של חתולים שיבטיחו שתאהב את החתול שלך דרך שונה אך שווה לחתלתול.
חשבו על השינוי בדרך זו: אם חתלתולים עוסקים בהומור סלפסטיק בעל אוקטן גבוה, יותר מחתולים בוגרים הם השכל היבש שמייצר צלפים סרקסטיים מהצד.
והכי חשוב, רצף שובב של חתלתול אומר שהם יפציצו בשמחה ברחבי הבית בכל שעות היום בשם הפעלת משחק - אך כאשר החתול שלך נכנס לבגרות מכובדת, היה סמוך ובטוח שהיא תפתח את החכמים כדי לתת לשניכם לישון בהרמוניה לאורך כל הלילה.